המרכז לשמחה שבלב
לפריצת דרך בחייך
בהנהלת פזית ליזרוביץ
052-3740552

 




מונה:

להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 




 
 גוף האדם תוכנת לרפא את עצמו והוא פועל למטרה זו כל העת,
.ומה  קורא כשהגוף מעותת לנו
.


גוף האדם תוכנת מטבע בריאתו לרפא את עצמו והוא פועל למטרה זו כל העת,
יום ולילה. אם אנו נחתכים מסכין חדה – עובד הגוף לריפוי ואיחוי החתך
והוא יחלים מעצמו גם אם לא נטפל בו.

חיטוי הפצע וחבישתו נעשים אך ורק למטרה של מניעת זיהום והגנה מפני פגיעה נוספת,
אך את עבודת הריפוי הממשית עושים תאי הגוף עצמם.


אם חלילה, נשבור עצם בגופנו, יתאחה השבר וייסגר מעצמו גם אם לא נתערב.
קיבוע בגבס, או פעולות אחרות הנהוגות בבתי החולים בימינו, נועדו רק להבטיח
שהעצם תתאחה בזוית הנכונה,
להגן על המקום מפני פגיעות מכאיבות ולהקל על עצמנו בתקופת ההחלמה.


מדוע אם כן מגיע הגוף למצבים שבהם אינו יכול לרפא את עצמו?
התשובה: משום שהאיזון הטבעי שלו הופר!


משום שחלה בו הצטברות גדולה כל כך של חומרים מרעילים,
משקעים רגשיים, חסימות וטראומות שאדם חווה ואוגר בשנות חייו,
עד שכל הזרימה האנרגטית החופשית של הגוף חסומה.

אזורים שאינם מקבלים אספקת אנרגיה, החיונית כל כך להמשך קיום הסדר הטבעי
, נקלעים למצוקה. איבר או חלק בגוף שאינו נהנה מאספקה סדירה ורצופה של אנרגיה
טרייה ומרפאה  מפתח בעיה, מחושים, כאבים, מחלה...


כאן לא אדבר על רעלים המוצאים את דרכם אל הגוף דרך המזון שאנו אוכלים,
או דרך האוויר שאנו נושמים,
ואף לא על חומרים שאנו באים עימם במגע,
אלא על רעלים שאנו עצמנו יוצרים או מקבעים בתוך גופנו.


אלו רעלים שנוצרים עקב משקעים של רגשות שליליים קשים: כעס, טינה, זעם,
רצון להעניש,
רצון לפגוע בזולת,
שאיפה לנקמה, פחד, חשש, דאגה, בהלה, לחץ, חרדה, פוביה, מרירות, תסכול,
אכזבה, קנאה, רגשי אשמה, חוסר באהבה עצמית,

שנאה עצמית וביטול עצמי, פגיעות שפגעו בנו אנשים אחרים, כאב הפגיעה,
הנטישה, הבגידה, הבלבול, המבוכה, הבושה, ההשפלה, חוסר האונים ועוד...


כל רגש  הוא סוג של אנרגיה

רגשות חיוביים כגון אהבה, שמחה, סיפוק, שלווה, שקט פנימי, קבלה,
השלמה ואחרים, הנם אנרגיות חיוביות
לעומתם הרגשות השליליים
שהוזכרו קודם הנם אנרגיות שליליות, אנרגיות של חושך                  


כל המשקעים הרגשיים הקשים והשליליים נשארים בגוף כמצבורים
של אנרגיות שליליות.
כאשר אנרגיות אלו מוצאות את עצמן כלואות במקום מסוים בגוף,

ללא מוצא וללא שום דרך פריקה והארקה החוצה,
הן הופכות לאנרגיות מקולקלות ומעופשות,
תוססות ומבעבעות, המרעילות את כל המערכת.
 

תחילה באה פעולה זו לידי ביטוי במחושים קלים ובסימפטומים מרומזים.
האדם מרגיש שמשהו קורה,

אך עדיין יכול להתעלם, להתכחש, לסרב להתייחס ולהימנע מטיפול בעצמו.
התעלמות זו נעשית בלתי אפשרית כאשר האנרגיות החולות,
העצורות ואצורות בגוף, מגיעות לרמת "רתיחה" כזו, שמתבטאת בכאבים.

הכאב אינו מאפשר לו להתעלם, ואם יתעלם, יתגבר הכאב ויתעצם
כאילו הגוף "צועק" אל בעליו: שים לב! משהו קורה כאן בתוכי!
התייחס בבקשה, עשה משהו!!!


אם אינן מטופלות, עלולות אנרגיות מרעילות אלו להתגבש עם הזמן לגושים אנרגטיים
קשים המהווים חסימות במערכת הזרימה האנרגטית של  הגוף,
ומכאן ועד למחלות ובעיות קשות קצרה הדרך.


נהל דו-שיח עם גופך

דמיין לעצמך את המחזה הבא: אם ובנה הקטן מטיילים ברחוב ופוגשים בשכנה.
שתי הנשים עוצרות לפטפט מעט. הילד מבקש: "אימא, אני רוצה גלידה..."

והיא עונה לו: "בסדר. מיד אקנה לך"... אך אינה עושה דבר בעניין
וממשיכה לשוחח עם שכנתה.


עוברת דקה, עוברות שתיים... השיחה בין שתי הנשים
קולחת והילד מתחיל לאבד את סבלנותו. כעת הוא כבר מושך בשמלתה
של אימו ומגביר את קולו: "אימא... אני רוצה גלידה"...
והיא בשלה: "בסדר... קצת סבלנות... תיכף אקנה לך...".


חולפות עוד כמה דקות והילד שקצה סבלנותו זורק את עצמו על המדרכה
, רוקע ברגליו, זורק את ידיו לצדדים, צועק, בוכה ומקים מהומה...
איימו נאנחת מתוך השלמה, נפרדת מחברתה ומפנה את כל תשומת
ליבה אל הילד: "בסדר בסדר... בוא נלך לקנות לך את הגלידה."


אם זו יכולה הייתה לחסוך לעצמה את הרעש והמהומה, הצעקות והבכי,
המבוכה והכעס אילו העניקה לבנה את ההתייחסות הנכונה בזמן הנכון.
דבר דומה קורה ביחס שאנו מעניקים לגופנו.


אם נתעלם מן האותות שהוא שולח לנו, הם רק יוסיפו ויתגברו עד
שניאלץ להתייחס אליהם


כשהגוף כבר 'צועק' ומתריע שמשהו לא בסדר, האדם מתחיל לדאוג
ומנסה למצוא מרפא.

בדרך כלל יפנה לרופא והרופא  יבדוק, יאבחן וייתן תרופה.
אך ברוב המקרים התרופה נותנת מענה לסימפטום ולא לבעיה עצמה.

מצבור האנרגיה המקולקלת שגרמה לכאב מלכתחילה נמצא שם עדיין,
וכמוהו החסימה, אבל כעת האיש כבר לא חש את הכאב.

במילים אחרות: 'סתמו לגוף את הפה'... השתיקו את הביטוי היחיד שהיה לו...
ומשמעות הדבר בדיוק כאילו אותה אם בסיפור הייתה מדביקה את פיו של הילד
כדי שלא יצרח,
במקום להעניק לו את תשומת ליבה ולספק את צרכיו.


הגוף מדבר אלינו בשפתו: מביטויים מתונים
כמו לחץ, פעפוע, דגדוג, דקירה, מחוש, חום, קור, נימול, עקצוץ,
כובד, מועקה ועד לכאבים חזקים...

אלו המילים שלו, באמצעותן הוא מנסה לומר לנו משהו,
הוא מנסה לרמוז לנו כי קיימת חסימה, בעיה, מצוקה,
חוסר זרימת אנרגיה, אנרגיה קלוקלת כלואה וכן הלאה...


אם נשים אליו לב ונקיים איתו דו שיח, נוכל למנוע הידרדרות של
המצב, נוכל לרפא את המקום מיד, לנקות ולטהר אותו,
לשחרר את האנרגיה השלילית מתוכו ולתת לו הזדמנות להחלים.

על כן עלינו להיות רגישים לאיתותיו של הגוף ולא להתעלם מהם.
יש להם סיבה ומטרה. אין מקריות בשום סימן שהגוף שולח.

 
ערוך ניסוי:
בפעם הבאה שגופך יאותת לך בכאב, בדקירות או בכל דרך אחרת,
מקד את כל תשומת לבך אל חלק הגוף ה"מדבר" אליך.

נהל איתו שיחה 'מלב-אל-לב'. לדוגמא, אם כואבת לך ידך,
אמור לה בלבך: "יד שלי, אני מרגיש שאת רוצה לומר לי משהו.
אני מקשיב לך. דברי אלי. ספרי לי מה מציק לך ומה כואב לך"

 
לכן אין לנו זמן לסיפורים ולא לתירוצים.


עכשיו הזמן לשינוי !   אל תוותרי על ......עצמך!  בואי להיות המנהיגה של חייך!

אני אשים את האצבע על מהם הדברים שעוצרים אותך.

אני אתן לך דברים פרקטיים מאוד שצריך לעשות כדי להתקדם
אני צריכה שתשתפי איתי פעולה,

תגייסי את הכוחות שלך וביחד נגרום לשינוי לקרות!
אני הכתובת לאלה שרוצים להרגיש טוב יותר ולהצליח
אם את אחת מהם, תרימי לי טלפון.


מזמינה אתכם לראות את חוות הדעת עלי ועל הטיפולים שלי
  
לכן: צרו קשר עוד היום- לבצע שינוי למען בריאותכם





"המרכז שבלב- לפריצת דרך והעצמה אישית"  בנופית (ליד טבעון) פזית ליזרוביץ טלפון: 052-3740552 מייל: pazit.leizerovich@gmail.com
עיצוב ותחזוקת האתר על ידי "אור לאתר" - בניית אתרים וניהול תוכן
לייבסיטי - בניית אתרים